חידושי אגדות על בבא בתרא ע״ג

1 פרק המוכר את הספינה

2 אישתעו לי נחותי ימא האי גלא כו'. אף כי באמת אין להכחיש פשטי הדברים כמ"ש יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים המה ראו מעשי ה' וגו' ותרומם גליו יעלו וגו' מ"מ יש כאן דברים בגו בענין צוציתא דנורא וטעם להצלת הספינה אלו השמות דנקט וטעם לג' מאה פרסי גם רחוק מענינו שיאמר גל לחבירו למשטף לעלמא ותשובת גל השני פוק חזי גבורתא כו' שאין להן רצון ובחירה והנראה כלפי שאמרו בסוף יבמות דאמר רבי עקיבא דף של ספינה נזדמן לי וכל גל וגל שבא עלי נענתי לו ראשי מכאן אמרו חכמים אם יבואו רשעים על אדם ינענע לו ראשו ויש לעיין מאי מכאן אמרו כו' מה ענין זה לזה וביאורו שאמר הכתוב כל משבריך וגליך עלי עברו וגו' דימה הכתוב הצרות והגלות שבאו עלינו מהרשעים לגלי הים ואמרו בילמדנו נמשלו ישראל לחול שנאמר והיה מספר בני ישראל וגו' ונמשלו העכו"ם לים שנאמר הוי עמים רבים כהמות ימים והם מתייעצים על ישראל והקב"ה מתיש כחם וע"כ אמר ישעיה והרשעים כים נגרש מה הים הגל הראשון אומר אני עולה ומציף כל העולם כולו כיון שהוא בא לחול הוא כורע לפניו ואין הגל הב' לומד מן הראשון כך פרעה נתגלגל על ישראל והפילו הקב"ה וכן עמלק וכן סיחון כו' ואין א' למד מראשון ולזה ע"פ דמיון זה אמר מכאן אמרו כו' דנותנין לו לרשע דין גל להיות האדם נכנע מלפניו בהכנעת ראש וע"ז אמר אישתעו לי נחותי ימא שהם יורדי הים הגלות כמ"ש שהדמיון בגלות כספינה המטורפת בים והגלים עברו עליו והיינו האי גלא הרשע שבכל דור שבא להטביע לספינה דהיינו ישראל המטורפין בגלות כספינה המטורפת בים:

3 ואמר דמתחזי בגל ההוא כי צוציתא כו' הוא הראש והשר של מעלה של אותה אומה דדמיונו כאש היסודיי שהוא לבן כמ"ש פרק הפועלים בעובדא דרבי חייא דמתחזיא ליה מלאך כדובא דנורא ואמר מחינן ליה כו' דאין לנו להשען כ"א על אבינו שבשמים והיינו אלות' דחקיק כו' כי זאת ההבטחה הכתובה בספר תורת משה בגל הראשון שעבר עלינו שהוא פרעה שאמר הש"י אהיה אשר אהיה שהבטיח לנו אהיה עמכם בצרה זו ואשר אהיה עמכם בכל צרה וי"ה הוא השם אשר עמנו בגלות כמ"ש כי יד על כס י"ה שאין הכסא והשם שלם עד לעוה"ב וה' צבאות הוא השם הגואל מכל צרה כמ"ש גואלנו ה' צבאות שמו וגו' והזכיר שם ב' החורבנות שבי דומם ובואי בחושך בת כשדים ועתה שמעי זאת עדינה היושבת לבטח ואמר אמן בזכות האמונה שעמדה לנו בגלות ואמן ברכת אמן יש"ר כדאמרינן בסוטה אמאי קאי עלמא כו' ונייח לנו בזה הגלות וק"ל:

4 אמר רבב"ח אישתעו לי נחותי ימא הם יורדי ים הגלות בין גלא לגלא היינו בין צרה לצרה וכל רשע שנתגלגל על ישראל עד בוא שני אחריו נתן שיעורו כפי מזלו ששיעור המזל ל' יום שהוא ג' מאות פרסי מהלך אדם בינוני כל יום כמו שמצינו בגל א' פרעה שהיה מזלו טלה ומזל נ"נ אריה ואמר רומא דגלא ג' מאה פרסי רמז למלכות אדום שיש לו ג"כ מזל בשמים ושר של עשו ונמשכה מלכותם הרבה מכל הגליות ואמר חדא זימנא הוה אזילנא כו' ע"פ מ"ש פ"ק דע"ז ל"ב קרבי עבדי רומאי בהדי יונאי ולא יכלינהו להו עד דשתפינהו לישראל בהדייהו והכי אתני בהדייהו אי מינן מלכי כו' מנייכו אפרכי כפו להו כ"ו שנין קמו בהימנותהו מכאן ואילך אשתעבדו בהו מעיקרא דרוש נסעה ונלכה ואלכה לנגדך ולבסוף דרוש יעבר נא אדוני לפני עבדו ביאורו כי מלכות רומי שהיא אדום אין לה ממשלה כ"א לפי זכות וחובת ישראל כמו שנאמר והיה כאשר תריד וגו' ולאום מלאום וגו' ולזה אתני בהדייהו אי מינן מלכי כו' ששתיהן שוין במעלה א"א ולכך הוצרכו להשתתף בהדייהו ישראל לנצח היונים וע"פ מ"ש כי מעשה אבות סימן לבנים שאמר עשו ואלכה לנגדך בא להשתתף עם יעקב לנצח היונים אך יעקב ראה שא"א כן ואסור להשתתף עם העובד כוכבים אלא כ"א ישעבד בחבירו שיעבוד גמור כדכתיב ורב יעבוד צעיר שאין לו הכרע וע"כ אמר לעשו יעבר נא אדוני לפני עבדו לפני בזמן שיהיה עשו קודם האדון ויעקב העבד ואח"כ יהיה יעקב האדון ועשו העבד כדאמרינן בב"ר מי תופס אחרינו א"ל ואח"כ יצא אחיו והוא שאמר דמעיקרא אזלינא באורחא בשוה כמ"ש ואלכה לנגדך ודלינן גלא של רומא לומר לנו אי מינייכו דהיינו כדברי עשו עד דחזינן כו' הוא כפי שראה יעקב הגלות ואמר לו יעבר נא אדוני לפני וגו' ולא רצה לשתתף עם העובד כוכבים כי מרבעתיה דכוכבא זוטא כי מזלו קטן שבקטנים כדכתיב הנה קטן בגוים נתתיך אבל לפי חובות ישראל ראה מלכותו נמשכת והוה כי מבזר כו' דימה הצרות והגלות המפוזרין בכל דור ודור לאין מספר לפיזור מ' גריוי דחרדלא שהוא דבר מר לאכול כמו שהצדיקים זורעין צדקה כן הרשעים זורעין דבר מר בעולם כמ"ש זורע עולה יקצר ואי הוה דלינן טפי לישתף עמהן הוה מקלינן מהבליה ח"ו היינו כלים בגלות כמ"ש בחורבן בית שני שלא היו רוצין להיות נכנע ולהיות עבדים עי"ז נחרב הבית אבל בהיותינו אח"כ נכנע לעשו לעבד כדברי יעקב אבינו וכמ"ש בריב"ז והרבה מחכמי ישראל שנתרצו להיות נכנעים לטיטוס ובזה היה הצלה וריוח מעט בגלותינו זה המר:

5 ואמר רמא ליה גלא קלא לחבריה כו'. כמ"ש תהום אל תהום קורא גו' בכל דור ודור עמדו עלינו כו' והוא כמ"ש במדרש ילמדנו דלעיל שאין גל שני לומד מן הראשון כך הרשעים אין למדין משלפניהם ובאים כ"א לכלות ולשטף את העולם וישראל ואמר פוק חזי גבורתא כו' כדאמרינן האל הגדול הגבור הרי גבורתו שמציל שה אחד בין ע' זאבים ולזה אמר מלא חוט חלא כו' הם הצדיקים שנמשלו לחול והם מצילין את הדור כדאמרינן בפרק קמא אספרם מחול וגו' אלא הכי קאמר אספרם מעשיהם של צדיקים מרובין על אחת כמה וכמה שמגינים וק"ל:

6 לדידי חזי לי הורמין בר לילותא כו'. ופרש"י והאי עובדא להודיע צדקת של הקב"ה שמרחם על הבריות כו'. עכ"ל ע"ש והוא דחוק דא"כ כל הסיפור מלתא דלא צריכי דלא הל"ל אלא דחזי ליה בין הבריות ויראה שהכונה בזה כלפי מ"ש שהשטן הוא היצה"ר הוא המלאך המות ואמרו בפ"ק יורד ומתעה ועולה ומסטין ויורד ונוטל נשמה וזה הורמין הוא מגונדא של שטן ומתחלה הוא מתגרה ביותר טובים כמ"ש כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו והוא שאמר שמתחלה הוא מתגרה באומה הישראלית להתעותם וז"ש דהוה קא רהיט אקופיה דשורא כו' חומה הוא רמז על התורה או על כ"י כמ"ש פרק האשה וביומא על פסוק אני חומה וז"ש שהיה מתגרה בשיני החומה דהיינו במקום שאינה חזקה כ"כ כי יסוד החומה היא יותר חזקה והיינו אי תורה קאמר שהיה מתגרה בד"ת בדבר שאין בו טעם מפורש כגון שעטנז ופרה אדומה שא"ה ושטן מונין כו' ואי פי' חומה כ"י היה מתגרה בבני אדם שאין חזקים הרבה באמונה ובדקי השכל ואמר דרהיט פרשא כו' הוא רמז על צדיקי ישראל שרצו במצות הקב"ה כסוסים הללו כדאמרינן בפרק חלק שא"ה את רגלים רצת וילאוך ואיך תתחרה את הסוסים וגו' וז"ש דלא יכיל ליה האי הורמין להתעות את ישראל כי המצות והתורה מגינין עליהם שלא ישלוט בהן יצר הרע ואמר כיון שלא יכול הלך להתגרות בא"ה וז"ש דהוה מסרגין תרתי חיותא פרש"י ב' פרדות הוא רמז על ב' מלכיות ואומות שהיו מושלים ומתגרות זו בזו ע"י השטן וע"ש שהפרד הוא פסול דימה האומות לפרדה כמ"ש באגדות דסבי דבי אתונא וכמ"ש בדניאל לעת קץ יתגרה מלך הנגב ומלך הצפון זה בזה וז"ש שהיו מסרגין מוכנין למלחמה זה על זה וקאמר דקיימן אתרי גשרי דדונג כו' הוא רמז שמקום עמידתן לכלייה כמ"ש כהמס דונג מפני אש יאבדו רשעים מפני אלהים ואמר דשוור מהאי להאי דהיינו להתגרות זה בזה ולפעמים ינצח זה ופעמים זה כמפורש בדניאל ואמר דהוה נקיט תרי כסי דחמרא כו' הוא רמז לכוס התרעלה שישתו העובדי כוכבים לעתיד כמו שהעיד ישעיה הנביא וכדאמרינן פ"ק דסוטה וז"ש לב' מלכיות ואומות הללו שיהיו שולטין לימות המשיח כמו שהעיד דניאל נקיט השטן הזה תרי כסי דחמרא של כוס התרעלה שיהיו כלין לימות המשיח ואמר שלא נטפו מהן לארעא הוא רמז על כליון ופורענות גמורה שיבא עליהן ע"ד ימצו ישתו כל רשעי ארץ דהיינו שלא ישאר בו כלום ואמר דאז יעלו שמים דהיינו כמ"ש שיהיו שמים חדשים וארץ חדשה ואמר דאז שמעו בי מלכא דשמיא מה שהוא מתגרה בצדיקים להתעותן ולא יכיל להו וקטליניה לשטן כדאמרינן בפרק החליל שלעתיד נדמה לצדיקים כהר וגם בעיניו יפלא היאך היה אפשר לצדיקים לנצחו ויהרוג אותו הקב"ה דהיינו שלא ישלוט בם עוד יצה"ר וכמ"ש ואת הצפוני ארחיק וגו' בב"י א"ס:

7 לדידי חזו לי אורזילא כו'. יש לפרש הרמז על יהושע שנמשל לראם וקרני ראם קרניו ואמר בר יומיה כי בתחלת מלכותו נתגדל לכבוש ל"א מלכים ולנגחם בקרניו ואמר כהר תבור והר תבור ארבעין פרסי כו' כך היא הגרסא הנכונה וכ"ה בזבחים פרק ולד חטאת והוא רמז על הנס הגדול הנעשה ע"י שעמדה החמה כיום תמים והיה נראה נס זה אף במקומות רחוקות כהר תבור שהוא נראה בכל ארץ ישראל בראש הרים ורמז מ' פרסי הר עלייתו וירידתו מצד אחד מהלך כ' פרסי כן היה שיעור נס זה מהלך כ' פרסי דהיינו מ"ח שעות כדאמרינן פרק אין מעמידין לרשב"ן ואמר ומשכיה דצואריה כו' צואר נאמר על העיקר והחוזק והוא רמז על חיל ישראל שהיה ג' פרסי על ג' פרסי או על ירושלים הנקרא צואר בישעיה עד צואר יגיע כמגדל דוד צוארך וכדלקמן ירושלים קמייתא ג' פרסי כו'. ואמר ובי מרבעתא דרישיה פרסא ופלגא כו' הוא רמז על דגלו שהיה מחזיק פרסא ופלגא כי כל דגל היה מחזיק כן מראשיתו עד מחנה שכינה שהיה באמצע וסיים רמא כופתא כו' הוא רמז לנס הנאמר ביהושע והיה כנוח כפות רגלי הכהנים וגו' ומי הירדן יכרתון ודו"ק:

8 לדידי חזי לי ההיא אקרוקתא כו'. יש לפרש בזה כמו שראה דניאל המלכיות המושלות בעולם כחיות רעות כדוגמא זו ראה רבב"ח המלכיות מבית שני עד ביאת גואלנו בב"י ואמר דחזי אקרוקתא רמז על מלכות יונית וע"ש חכמת יונית נקרא צפרדע וכמה הוה שיתין בתי כמו שפי' התרגום ששים המה מלכות וגו' הוא מלכות אלכסנדרוס מוקדון ואמר דאתא תנינא ובלעה הוא מלכות אדום שבלעה מלכות יון ומוקדן וקראה תנין ע"ש נחש הקדמוני וע"ש כעסו עמנו שהחריבו בהמ"ק וכתיב כי חמת תנינים יינם:

9 ואמר דאתא פושקנצא כו' הוא עורב נקבה והוא מלכות ישמעאל שהוא טמא מצד אמו הגר ובפרק החובל אמרו לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב דהיינו ישמעאל אצל אדום ואמר דסליק לא"י וכבשה ויתיב שם באילנא דהיינו בזכות אברהם שהבטיחו והפריתי אותו וגו' ונתתיו לגוי גדול שאברהם הוא אילנא דחיי ע"ש אם יש בה עץ וע"ש ויטע אשל בבאר שבע ואמר חזי כמה נפיש זכותיה וחיליה דההוא אילנא דויטע אשל דעוד זכותיה והבטחתו נטויה ובידו א"י ורוב הגולה עד בוא יום הגאולה בב"י א"ס:

10 הוה קא אזלינן בספינתא חזינן ההוא כוורא כו'. מבואר על המעשה המן שאמר דקאזלינן ר"ל שהלכנו במקום סכנה כדלעיל וחזינן ההיא כוורא כו' המן שהפיל גורל על החדשים עד מזל אדר שהוא מזל דגים שרצה לבלוע ישראל כדג הזה כדאמרינן בתרגום דמגילה ואמר דאכלה טינא באוסיה הוא משל ורמז על מרדכי שהיה שפל בעיניו כנאמר ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי וגו' וע"י תפלת מרדכי דחוהו מיא דהיינו שנדחה ממקום רביתיה וגדולתו עד שנעשה כלה וחרוב מיניה שיתין מחוזי הן כל חיל עם ומדינה הצרים עלינו ואכול מיניה ס' מחוזי הן עם יהודים שם שנקמו במבקשי נפשם ושללם בזזו ע"ד ואכלת את כל העמים ונקט ס' כן דרך התלמוד כמ"ש התוס' פרק החובל גבי שיתין תיכלי מטו כו':

11 ואמר ומלאו מחד גלגלא דעיניה כו'. ר"ל כמ"ש בתרגום שנתן עיניו בחד גלגל המזלות למצוא לישראל מזל רע שהוא אדר אבל נהפך המזל ההוא שמלאו ממנו שלשה מאה גרבי דמשחא הוא רמז על ריבוי השמחה אשר באדר וע"ד ליהודים היתה אורה ששון וגו' ואמר וכי הדרן לבתר י"ב ירחי כו' ר"ל כי בכל שנה ושנה מנסרי מגרמי' כו' ר"ל בגרמתו שנעשה נס זה לישראל קיימו וקבלו עליהם בכל שנה למבני הנך מחוזי שרצה להחריב ולשמוח בו ביום בכל שנה וק"ל:

12 חזינן ההוא כוורא דיתבה ליה חלתא אגביה וקדחא כו'. יש לפרש קרוב לענין דלעיל וכבר ביארנו כי ימי הגלות דומין להולך בספינה בעמקי מצולות ים הגלות ואנו נצולין כספינה המטורפת בים שהיא נצולת בתפלה וברחמי שמיא כדאמרינן הספנין רובן חסידים ואמר חזינן ההוא כוורא כו' הוא מזל דגים חדש אדר כי פניו לימי הגשמים שעברו ואחוריו לימות החמה לימי ניסן לימי הגאולה ובדמיונו במלכות מדי שנחו ישראל בגלותא ויתבי ליה חלתא אגבי' וקדחא וכו' ר"ל דצמח לנו ההוא מזלא שהוא סמוך לגאולת ניסן אגביו וע"כ הוה סברינן דיבשתא הוא וליכא גלות וסלקינן ואפינן כו' שנתערבו ישראל בין הגוים כאלו אינן בגלות ונהנו מסעודתו של אחשורוש וכד חם גביה אתהפיך כו' כי ימי ניסן שהוא גב של אדר אתהפך לחמה עזה עד שנתחייבו ח"ו ישראל כלייה בו שנאמר ויקראו סופרי המלך בחדש הראשון וגו' ואי לאו דמקרבא ספינתא כו' שחזרנו לשוב לספינתא וגלות ולשוב בתשובה שלימה כמו שעשו מרדכי וסיעתו הוה טבעינן ח"ו אז בים הגלות וק"ל:

13 וסגאי ספינתא בין שיצא כו'. ג"ז בענין דלעיל שהיה הולכת ספינתנו בגלות בימי המן במזל אדר שהוא דגים בין שיצא כו' שהוא סנפיר המכרית המים או ע"ש כליון דשיצי הוא תרגום של כליון דהיינו בין כליין לכליין ונקט ב' שיצי אם להאבד הספינה ולהכרית ח"ו אם להנצל ישראל ולהכרית עמלק וזרעו ואמר שהיתה הספינה הולכת ומטורפת בסכנה זו דרך ג' ימים ולילה כנאמר וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום וגו' איהו בזקיפא רמז להמן שעלה למעלה אז ואנן בירידה וזה לסימן לרע לו לבסוף איהו בזקיפא שנתלה המן על העץ ע"ד מאן דאית ליה זקיפא כו' ואנן בשיפולא כי מרדכי ניצל מן הזקיפא ודו"ק:

14 חזינן האי ציפרתא דקאים כו'. הכונה בזה שיש לתורתנו נגלה ונסתר והתורה נקראת ציפרתא שהוא עוף טהור כמ"ש בפרק שתי הלחם השמר לך ושמור נפשך וגו' כל המשמר תורתו נשמתו משתמרת תנא דבי ר"י משל לאדם שמסר צפור דרור לעבדו אמר כמדומה את שאני נוטל איסר בדמיה נשמתך אני נוטל ממך וע"ש פטפוט קול חכמת התורה כמ"ש במצורע שהביא קול מן צפרים על קול מצורע לומר שיבא קול תורה ויכפר על עון לשה"ר ואמר שהיה עד קרסוליה במיא היא חכמת הנגלה שהיא לתחתונים שדימה אותה למים בכ"מ ורישיה דהוא הנסתר מגיע לחכמה עליונה עד לשמים שהיא מעשה מרכבה ואמר דליכא מיא בהך חכמה עליונה כמ"ש בד' שנכנסו לפרדס כשאתם מגיעים לאבני שיש טהור אל תאמרו מים ואמר ובעינן ליחות לחכמה התחתונה לאקורי נפשן כי היא נמשלה למים כמ"ש ואמר שאל תהיה חכמה ההיא קלה בעיניך דנפק ב"ק ואמר אל תחותו הכא בלי קבלת רב ומלמד אתכם דנפלה חצינא לבר נגרא כו' הת"ח הוא הנקרא נגרא ובר נגרא כדאמרינן בעלמא וכדאמר נמי דמחו ליה מאה עוכלא ור"ל דנפלה ליה ספיקא וקושיא במלתא זה ז' שנין ואמר דלא מטי אכתי אארעא שלא יוכל להגיע על אמתת הענין לא משום נפישות מיא ר"ל ריבוי הענין אלא משום חריפות ועומק הענין שלא יוכל לבוא לשורש הענין האדם אשר אינו בקי בו דהיינו משום דרדיפי מיא והענין רמז על יהושע כמ"ש בתמורה שא"ל משה בשעה שנפטר שאל ממני כל הספיקות כו' ומסיק תשש כחו של יהושע ונשתכחו ממנו ג' מאות הלכות ונולדו לו ז' מאות ספיקות והוא כמו שאמרו בנדרים דפלפול של תורה לא ניתן רק למשה לחוד אבל הוא בעין טוב נתן לישראל גם פלפול החכמה לקבל ממנו וע"כ לא יבא אדם לשורש ועומק הענין בלי רב המלמדו פלפול כמו משה ליהושע וק"ל:

15 הוה קאזלינן במדברא וחזינן הנהו אווזי כו' אין להכחיש הדברים כפשטן דכבר ניבא יחזקאל כי לעתיד ילכו ישראל גם כן במדבר ויכלה הש"י ב"ה הפושעים מהם דכתיב והבאתי אתכם אל מדבר העמים ונשפטתי אתכם וגו' כאשר נשפטתי את אבותיכם במדבר וגו' וברותי מכם המורדים וגו' אך יש לעיין בפרטי הדברים שפרט בעופות אווזי ומה ענין דלי לי גדפא כו' גם מה שפרש"י עתידין ליתן עליהם את הדין שבחטאתם מתעכב משיח ויש להם צער ב"ח הוא דחוק והנראה כלפי מ"ש פרק הרואה הרואה אווז בחלום יצפה לחכמה שנאמר חכמות בחוץ תרונה מזה למדנו שיש לקול וצפצוף אווז דבר חכמה ואמרינן נמי בסוטה רב הונא בטיל זמרא קם מאה אווזי בזוזא ולא מבעי רב חסדא זלזל בה אי בעי אווז בזוזא ולא אשתכח תלה אווז בשיעור הזוז כמ"ש בחולין אווז בזוזא ריאה דידה בד' כוונתו בזה דאין לקנות האווז יותר משוייה וזוזא ואווזא חושבן דדין כחושבן דדין והריאה אשר שם מקום שהקול יוצא ממנו שוה ד' כי היא מקום ומקור קול החכמה והפטפוט כמ"ש ולזה אמר רב הונא בטיל זמרא שהוא קול האיסור כי הקול יהיה לאדם ללמוד החכמה וע"כ זכה לקול החכמה דקאי מאה אווזי בזוזא וההיפך רב חסדא זלזל בזה וקיים קול האיסור וע"כ נתייקר האווז יותר מכדי שוויה דאפילו בזוזא לא משתכח ולזה לעתיד שתרבה הדעת והחכמה כי כולם ידעו דעת ה' מקטנם ועד גדולם וילכו במדבר כמו אבותינו להשיג שם במושכלות ואמר שיתן להם הש"י ב"ה אווזים לאכול בהם דבר רוחני ושכלי ע"ש החכמה למי שזכה כמו שניתן לצדיקים השליו במדבר לאבותינו שהפליגו בו בפרק י"ה בשומנן דהוי כצפורתא מותבינן לה בתנורא ותפח והוה מלא כו'. על שם נהרא דמשחא דחזא מתותייהו הוא רמז לתענוג נפשי ורוחני כמ"ש בתענית דהראו לו לר"א בן פדת י"ג נהרי דמשחא כו'. וה"נ נהרא דמשחא של אווז הוא רמז למושכלות ותענוג נפשי ואמר רבב"ח שהיה מן החכמים אית לי זכייה נמי בגוייכו ליהנות ולזכות מהרוחני ההוא ואמר דחד דלי לי כו' ר"ל דהראו לו דאין הדבר תלוי בחכמה בלבד רק גם במעשה כמ"ש לא המדרש עיקר אלא המעשה וכלי המעשה העיקרים הם הידים והרגלים וע"כ חד דלי גדפא שאדלה ידי במ"ט וחד דלי לי אטמא שאדלה רגלי להלוך בדרך טובים כי אתא לקמיה דר"א אמר עתידים ישראל ליתן עליהן הדין כמו שניבא יחזקאל ונשפטתי אתכם וגו' כי רבים מישראל שלא יזכו למעשים טובים והם הפושעים והמורדים שזכר והקב"ה ישפוט אותן על אכילתן האווזים לתאוותן כמו ששפט את אבותינו בשליו אותן שאכלו אותו לשם תאוה יתירה וק"ל:

16 ואתלוי בהדן ההוא טייעא כו' הקושיא בכלל הענין לפי פשוטיה למה לא נתגייר זה הטייעא אחר שראה כל המעשים וידע מהן כבר גם שהנראה רחוק שיטעה רבב"ח בזה שלא ראה הציצית גם קשה מה טעם לא הוה מסתגי ליה במה דשקיל מידי מינייהו וענין ספור שראה סיני בצורה זו וששמע קול כל ל' יום משה כו' גם מה שפי' רשב"ם שנשבעתי על הגלות הוא דחוק שלא מצינו שבועה על הגלות שיהיה לעולם ובהאי קרא אדרבה מפורש בהיפך שאמר כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי וגו' נשבעתי מקצוף עליך וגו' והתוספות בהך דועכשיו שנשבעתי מי מיפר שכתבו ותימה דאמאי אין הקב"ה מיפר לעצמו כו' ודרשינן באפי נשבעתי וחוזרני בי אלמא שהוא מיפר לעצמו ואההיא קשה היאך מיפר לעצמו כו' עכ"ל אין מקום לתמיהתם דלא קאמר באפי נשבעתי וחוזרני אלא שמתחרט אני ושואל אני על נדרי להתירו וכן פרש"י בחגיגה אההיא דהיתר נדרים גם עוד פרטי הדברים במאמר הזה הם תמוהים ואין להאריך בהם ויבואו בביאור הענין: והכונה שאמר רבב"ח דאזלינן במדברא היינו בדרך התבודדות ואיתלוי לן ההוא טייעא לפי הנמשל הוא חכם בחכמת התורה ולפי המשל הוא חכם בחכמת הטבע כמו הטייעא:

17 ואמר דהוה שקיל ומורח כו'. כי המעלה העליונה בחכמה הנאמר במשיחנו הוא שנאמר בו והריחו ביראת ה' ולא למראה וגו' ואמרינן בפרק חלק דמורח ודאין דאינו בריח ממש אבל מעלה יתירה יהיה בו כאלו יבין הדברים בריח והוא שאמרו לפי שמעלות הדיינין בז' מדות שאמר יתרו למשה ולא מצא בהן רק ג' שהן צדיקים חכמים וידועים אמר שיתר על הז' מדות יהיה במשיח ה' מדה שמינית שהיא דמורח ודאין כמ"ש בו ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה' והריחו ביראת ה' וגו' היא מדה ח' וסיים שם כי מלאה הארץ דעה כמים לים מכסים וע"ז אמר כי זה החכם היה קרוב בחכמה למעלת משיח והוה שקיל עפרא דהיינו בן אדם שמעפר וחומר הוא קרוץ והיה מורח בו מה טבעו וכענין שאמרו גם בשאר חכמים תהי ליה בקנקניה שדימה הגוף כחומר הקנקן והחכמה במה שיש בו ואמר בתחלת לימודו עמנו כמה מרחקינן ממיא שהיא המעלה העליונה מדה הח' דמורח ודאין גבי משיח כמ"ש בענינו כמים לים מכסים ואמר ח' פרסי ע"ש ח' המדריגות שמרוחק האדם בתחלת למודו עד שיבא למדרגה עליונה שהוא דמורח ודאין ואמר תנינן בסדרי משנה ובתלמוד ויהביה ליה לתהות שוב בקנקנינו א"ל דמרחקן השתא רק ג' פרסי דהיינו ג' מדרגות שאמרנו כי כבר הגענו לחמשה מהם ע"י הלימוד ואמר אפכית ליה מלשון הפוך בה כו' שהפכתי בתורה ללמוד לפניו ולא יכילת ליה לבא למדרגתו או שאמר אפכית ליה הענין שלא יבין בדברי היטב ולא יכילת ליה כי גם בזה היה דן בריח:

18 וא"ל אחוי לך מתי מדבר כו' הוא ע"פ מ"ש בפרק חלק מרגלים אין להם חלק לעוה"ב שנאמר וימותו בעוה"ז במגפה לעוה"ב דור המדבר אין להם חלק לעוה"ב שנאמר אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי דברי ר"ע ר"א אומר הן באין לעוה"ב שנאמר אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח וגו' אלא מה אני מקיים אשר נשבעתי באפי וגו' נשבעתי וחוזרני בי ואמר רבב"ח אר"י שבקי ר"ע לחסידותיה שנאמר וזכרתי לך חסד נעוריך וגו' והנה בזה אפשר דההוא טייעא משל לרבי יוחנן רבי' ובשיטתיה אמר לכולם ואחוי לך מתי מדבר כדעת ר"י דשבקיה ר"ע לחסידותיה שחשב הכתוב כל מעשיהם עד מעשה מרגלים שהיה בשנה השנית ליציאת מצרים שאינו רק מעשה ולימוד נערים שעדיין לא עמדו על דעת רבן אז שלא למדו בתורה כ"א שנה אחת וא"א לעמוד ע"ד רבו עד מ' שנה ולזה אמר ג"כ דדמו במעשיהם אז כמאן דבסמי דהיינו כאנוסים וכשיכורים שאינן נדונים על מעשיהם כדאמרי' פרק הדר יכולני לפטור כו' וכן אמר דגנו כישן שהוא אנוס במעשיו ופטור אם הזיק ואמר בכל זה אפרקיד שהיו פניהם למעלה שכל מעשיהם אף כשחטאו ולא עמדו בעשרה נסיונות לפני ה' יתברך לא היה שם כפירה אבל פניהם היה למעלה וכההיא דפרק ראוהו ב"ד וראה אותו וחי אם ישראל מסתכלין כלפי מעלה כו' וכלפי שאמרו עוד שם עדת קרח אין עתידין לעלות שנאמר ותכס עליהם הארץ בעוה"ז ויאבדו מתוך הקהל לעוה"ב דברי ר"ע ר"א אומר עליהם אומר כו' ובזה לא פסק ר"י רבו דהלכה כר"א כמו שפסק בדור המדבר ומסתמא הלכה כר"ע דאין להם חלק לעוה"ב ובקרח גופיה אמר ר"י ג"כ שם דקרח לא מן הבלועים ולא מן השרופים היה כו' שהוא סובר שאף שעדתו אין להם חלק לעוה"ב כר"ע קרח גופיה מכלל דור המדבר היה ויש לו חלק לעוה"ב אבל הטעה אותו הנבואה שראה בו שלשלת היוחסין שמואל וכ"ד משמרות מתנבאים ברוח הקודש משא"כ עדתו שלא עשו רק מצד הקנאה וחשבו העושר לאושר של אדם כדעת המינין וכמ"ש ויקנאו למשה במחנה לאהרן וגו' שחשבו שקרח יותר גדול בעושר וראוי למעלה יותר מהם והוא כמו בזמן הדור הזה בעו"ה שרואים למנות עליהן רבנין בשביל עושר וממון שראו בהן ועל ב' דעות אלו הרעות אמר הכתוב ולא יהיה כקרח וכעדתו וגו' שלא יהיה כקרח שבא לבקש מעלה לו מצד הייחוס גם לא כעדתו שבאו לבקש המעלה מצד העושר כאשר דבר ה' ביד משה לו ר"ל למשה גופיה נאמר כן שלא רצה בבני משה להמנות ראשים תחת משה אף שהיו מצד הייחוס והעושר בני משה תורה וגדולה במקום אחד אבל חפץ הוא ית' ב"ה ביהושע וע"ז אמר דקרח גופיה יש לו חלק לעוה"ב דחזא למעלתו דזקיפא בירכא כרעא דאבוה כו' דהיינו זרעו של קרח דמקרי הזרע ירך וכרעא דאבוה דר"ל דהיו זקופין במעלתן ומדרגתן וכמ"ש במגילה ממאתים צופים שעומדים ברומו של עולם מצד מעלת יחוס שלהן ואמר בדרך משל שההוא חכם הוה מעייל תותי ברכים דהיינו תחת מעלת ומדרגת זרעו כל הייחוסים שנאמרו בתורה שמצינו שלשלת יוחסין בבני יעקב כמ"ש ויהיו בני יעקב י"ב וגו' מאז שפירשו עצמן מאבי אמן לבן שהוא צד פסול שלהן וכתיב שם וישא יעקב את בניו וגו' על הגמלים כשהלך ליפרד מאבי אמו לבן ובאו לייחסן שם במקרא בפ' וישלח וכן מצינו שלשלת יוחסין בפינחס שייחסו עד אהרן ע"י מעשה זקיפת הרומח ואמר ד"מ אף שתעלה יחוס של פנחס במעלת הרומח בזקיפה ותשימהו על הגמל דהיינו במה שכבר נתייחס בפני יעקב כשנפרדו מאבי אמן עדיין לא יגיע לשלשלת יוחסין דבני קרח שאלו בני יעקב היה להן פסול אבי אמן לבן וכן פנחס אבי אמו שפיטם כו' אבל אלו עד כל הדורות לא נפסק מהן שלשלת הייחוס וזה היה טעותו של קרח: